תקשורת בין אישית באמצעות הקשבה דרך הגוף 

תקשורת בין אישית באמצעות הקשבה דרך הגוף

התקשורת היא אחת המיומנויות החשובות ביותר בחיים. מרבית שעות היום שלנו מורכבת מתקשורת.
מקובל לחשוב כי התקשורת מורכבת מארבעה מרכיבים: דיבור והקשבה, קריאה וכתיבה. אולם מה עם ראייה? מגע? תחושה? הרגשה? חישה? אנו צריכים לזכור גם את המרכיבים האלה שאינם נופלים בחשיבותם מהארבעה שהוזכרו קודם לכן, כי ישנם אנשים שמתקשרים הרבה יותר טוב באחד מהם מאשר מאלו הנזכרים בקבוצה הראשונה.
הקשבה דרך הגוף היא אחת ממיומנויות התקשורת הבין אישית.
אם נוכל לסכם במשפט אחד את העיקרון החשוב ביותר בתחום התקשורת הבינאישית, המשפט יהיה "בקש להבין תחילה , ואחר כך בקש להיות מובן". זהו המפתח לתקשורת בין אישית אפקטיבי.
אם אנו רוצים לנהל אינטראקציה יעילה עם הזולת ולהשפיע עליו- נצטרך תחילה להבין אותו. הבנה אינה רק טכניקה, היא באה מתוך תחושה עמוקה - היא האופן בו אנו חווים את הניסיון של האחר.
נחזור ונקרא שוב את הפיסקה האחרונה. נמצא כי היא מורכבת ממספר משפטי מפתח:
? נצטרך תחילה להבין אותו
? הבנה אינה רק טכניקה
? היא באה מתוך תחושה עמוקה
? היא האופן בה אנו חווים את הניסיון של האחר.

פיסקה זו מזכירה לי את הפתגם הידוע "ואהבת לרעך כמוך". אנו מצווים לאהוב את רעינו כמונו. כלומר, אם אנו אוהבים את עצמנו מעט, נוכל רק מעט לאהוב ,לקבל/ לתת אותו, אם אנו אוהבים את עצמנו הרבה נוכל לאהוב/ לקבל/ לתת לחברנו הרבה יותר. כך גם לגבי ההיגד " נצטרך תחילה להבין אותו" וכן, " האופן בה אנו חווים את הניסיון של האחר".
אני מסכימה כי הבנה אינה רק טכניקה ושהיא באה מתוך תחושה עמוקה. הבנה כמו הקשבה היא חוויה, היא להיות בתוך הוויה . היא להיות בהווה . לשים בצד את הועידה שבראש , לא לשמוע את השדונים, להיות במרחב שהוא פתוח ובטוח לנו ולזולת שאיתו אנו באינטראקציה.
דמיינו לעצמכם כי הסרתם מכם את הראש: אתם לא רואים , לא שומעים, לא מריחים. נשארתם עם גוף.
החלקים החיצוניים, ידיים ורגליים, ובפנים לב גדול, ריאות, כליות, מעיים ועוד כמה איברים.
תארו לכם שכל האיברים שהזכרתי במצבם האידיאלי:
לב גדול! איזה כיף ליצור אינטראקציה עם אדם שהלב שלו רחב וגדול! לב שזרימת הדם בו שופעת. לב שהחמצן עובר בתוכו .
והריאות מלאות החמצן , שהאויר נכנס ויוצא דרכן , מכניס אויר נקי ומוציא את הפסולת.
נדלג אל הידיים. הידיים תפקידן למשש לגעת. לגעת בי , "הוא נגע בי" הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית. לנגוע זו תחושה. אני מרגישה. אני חווה, אני הנני.
רק כאשר אני נמצאת במקום שאני מסוגלת לנגוע בעצמי, לחוש, להרגיש את עצמי, אני מסוגלת לחוות את עצמי ולהגיע למצב הוויה של "אני הנני".
אדם שמגיע למקום זה, מסוגל לנגוע באחר, להרגיש אותו, (עד כדי כך שהוא מרגיש התכווצויות שהשני מרגיש, כאבים וכו). להיות בתחושה עמוקה של קיום עצמי ואז לחוות את קיום השני כקיומו הוא.(שניים שהם אחד)
היכולת להקשיב דרך הגוף היא אחת הדרכים המחברות אותנו ל"דממה מדברת". אקהרט טול בספרו "דממה מדברת" כותב: "הצעד הבא לאבולוציה האנושית הוא להתעלות מעל המחשבה. זוהי המשימה הדחופה העומדת בפנינו כעת. אין פירוש הדבר לחדול מלחשוב, אלא פשוט לחדול להזדהות לחלוטין עם המחשבה, לא להניח לה לשלוט בנו. חושו באנרגיה הפנימית של גופכם. הרעש הנפשי מיד יאט את מרוצתו או יחדל לחלוטין. חושו בה בידיכם, ברגליכם, בבטן ,בחזה. חושו את החיים שאתם, החיים שממלאים את הגוף. הגוף הופך אז למעין שער, המוביל אל תחושה עמוקה יותר של חיות, המצויה מתחת לרגשות המיטלטלים, מתחת למחשבות שלכם. בתוככם יש חיות שאתם יכולים להרגיש בכל ישותכם, לא רק בראש. כל תא ותא בגופכם חי בנוכחות זו, שבה אינכם צריכים לחשוב. אך במצב זה, אם החשיבה נדרשת לצורך מטרה מעשית כלשהי , היא נמצאת שם. המוח עדיין יכול לתפקד, והוא מתפקד באופן נפלא כאשר התבונה הגדולה יותר שהיא אתם משתמשת בו ומביעה את עצמה דרכו.
דרך נוספת המחברת אותנו ל"דממה מדברת" נוצרת כאשר אנו לומדים לחיות מרמת הנשמה. כותב על כך דיפארק צופרה בספרו הנפלא "כוחם של צירופי מקרים": "חיינו משתנים ללא היכר. אנחנו נעשים מודעים לדפוסים הנפלאים ולמחזורים הסינכרוניים השולטים בכל תופעות החיים. אנחנו מבינים כיצד הפכו אותנו זיכרונותינו וחוויותינו למי שאנחנו היום. אנחנו עומדים ומתבוננים בהשתאות בעולם הנפרש לפנינו וכל פחדינו וחרדותינו נמוגים".
אכן, זה המצב האולטימטיבי: כאשר כל פחדינו וחרדותינו נמוגים. אז אנחנו נמצאים במצב הוויה של אהבה אחדות עם העולם. אני בתוך העולם, העולם בתוכי ואני והעולם אחד הם.

בבליוגרפיה:
דממה מדברת - אקהרט טול , הוצאת פראג 2005
כוחם של צרופי מקרים- דיפארק צופרה , הוצאת מודן 2005

@כל הזכויות שמורות לעירית גולני